בשנים האחרונות מחנה השלום, ובעיקר שלום עכשיו, מנסים לחזור ללב הציבור הישראלי דרך הכיס שלו. זוהי החלטה אווילית שלדעתי תורמת רבות למצב העגום שבו מחנה השלום נמצא. הניסיון לשנות בצורה הזאת את העמדות המדיניות של הציבור הישראלי ייכשלו כי הן לא מעניינות ולא נכונות.
אם נביט בקמפיינים האחרונים של שלום עכשיו נקבל תמונה ברורה: ההתנחלויות עולות המון כסף (רק תחפשו "שלום עכשיו" בחדשות של גוגל). שלום עכשיו דואגים לפמפם את המחיר של העתקת הבתים בשכונת האולפנה, להמציא פרפרזה שנונה על עלויות הקוטג'ים שנבנים בשטחים, לספר כמה עולה תלמיד בהתנחלויות ועוד. זוהי לא מגמה של השנה האחרונה בלבד, אלא מסורת ארוכת שנים שאולי החלה בסיסמא הכושלת "כסף לשכונות ולא להתנחלויות".
הסיבה הראשונה שהקמפיינים האלו נכשלים היא שלציבור לא איכפת. הציבור הישראלי אמנם הגביר את העניין שלו בכלכלה, אבל הוא עדיין באופן טבעי מתעניין יותר בנושאים המדיניים. כשהימין מדבר על טילים על תל-אביב או על פינוי עשרות אלפי אנשים מבתיהם או על פגיעה באתרים קדושים והשמאל עונה לו – אבל אנחנו מבזבזים כסף, די ברור מי הולך להיות יותר משכנע. אני באופן אישי לא מכיר בן אדם אחד בעל עמדה שמאל-מדינית שחושב כך מטעמים כלכליים, זאת אולי רק סיבה משנית נוספת. אז למה לחשוב שזה יכול לעבוד על מישהו אחר?
אבל גם אם חזון אחרית הימים יתגשם והבחירות בישראל יהיו כלכליות בלבד, הקמפיינים האלו עדיין יכשלו. הסיבה היא ברורה – הם פשוט לא נכונים. קודם כל, כי המספרים שמוצגים הם תמיד מנופחים. זה נכון שההתנחלויות עולות כסף, אבל אנשים עולים כסף בכל מקום, וילד שלומד שבאריאל יצטרך ללמוד גם בראש העין. שנית, אף פעם לא מחשבים את הרווח שיש בהתנחלויות. במדינת ישראל יש מחסור אדיר במגורים, במיוחד בקרבת תל-אביב וירושלים וההתנחלויות פשוט מגדילות את המשאב הזה ובכך מורידות את מחירי הדיור בכל הארץ. שלישית, הכיבוש מאפשר למדינת ישראל לנצל את כוח העבודה הפלסטיני, שהוא זול מאד וחסר כל זכויות. ורביעית, וזה חשוב מכל, כל המיליארדים ששלום עכשיו מדברים עליהם כבר הושקעו בהתנחלויות. פינוי ההתנחלויות ייאלץ את המדינה להשקיע את כל המיליארדים האלו שוב במקום אחר. כלומר, התוכנית שמחנה השלום מציע, בעצם עולה הרבה יותר ממה שהממשלה מציעה.
חלק גדול מתושבי ישראל כבר גר היום בהתנחלויות, או שמכירים טוב מישהו שגר שם. הם מרגישים טוב מאד בכיס שלהם כמה שהכיבוש עוזר להם וכמה כואב זה יהיה להפסיק אותו.
את כל זה אני כותב לא כי אני רוצה להכשיל את מחנה השלום. להפך, אני רוצה שמחנה השלום יחזור לדבר על שלום. אפשר לנסות ולשכנע שהסכם שלום יישפר את הביטחון, אפשר לדבר על כך שאבו-מאזן הוא פרטנר מצוין, אפשר לדבר על איום דמוגרפי, שהכיבוש משחית, שהנכדים שלנו יתביישו בנו בגלל מה שאנחנו עושים, שאנחנו מביאים על עצמנו עוד דור שלם של שפיכות דמים, שאנחנו שוחקים את הברית שלנו עם ארה"ב, שאינתיפאדה שלישית היא עניין של זמן בלבד, שאפשר להגיע לפשרה סבירה בירושלים. אלו הדברים שאנחנו (בדרך כלל) צודקים בהם ואלו הדברים שלאנשים איכפת מהם. אלו גם הדברים החשובים, כי אם אפשר לחסוך בחיי אדם, להפסיק את הדיכוי ולשמור על מדינה יהודית ודמוקרטית אז צריך לעשות את זה בכל מחיר. אז למה לדבר על כסף?
מה המצב 
הפנייה לשיח של תועלת כלכלי הוא סימפטום של פשיטת רגל מוסרית ושל אוטיזם שנובע מיתר גירויים. ראשית, כי לאף אחד כבר לא אכפת שהכיבוש משחית, ולמה שהנכדים שלנו, שיוולדו לילדים שעברו את מערכת החינוך של גדעון סער, יחשבו שיש בכלל סיבה להתבייש? שנית, כשראש הממשלה ושר בטחון מודיעים לך שאו שתטוף טילים קונוונציונליים או שתמות בגרעין האירני, אינתיפאדה שלישית לא באמת עושה כותרות.
אני לא חושבת שהבוטום ליין הכלכלי גורם למצביעים לנטוש בזעם את הקו המדיני הניצי ולהפריח יוני שלום, אבל השחיקה הכלכלית כן גורמת לאנשים לא מעטים מהימין לגלות ביקורת כלפי סדר העדיפויות של הממשלה שלעבורה הם הצביעו.
לגבי, "אנשים עולים כסף בכל מקום" – יש חוסר שוויוניות בהשקעה הממשלתית עבור אינדיבדואלים וכן עבור עסקים מעבר לקו הירוק. ואפילו אם היא לא קיצונית, ישנה מחלוקת על עצם המוסריות והחוקיות של ההוצאה הזו אשר נגבית מרוב היושבים בתוך גבול הקו הירוק.
ולגבי "כל המיליארדים ששלום עכשיו מדברים עליהם כבר הושקעו בהתנחלויות" – האין זה יהיה נחמד להפסיק לממן את השמירה עליהם?
מדהים! כל מילה נכונה.