ממשלת נתניהו נגד הדמוקרטיה – דו"ח ביניים

מאז שהממשלה הזאת נבחרה, השמאל מדבר על כך שהדמוקרטיה בסכנה. הממשלה מעולם לא הכריזה בגלוי שזוהי כוונתה, אבל היא אכן פועלת במספר צעדים קטנים שהופכים את ישראל לפחות ופחות דמוקרטית. בגלל שזה קורה בצעדים קטנים, אנחנו לא שמים לב שהמנגנונים הכי חשובים בשיטה שלנו מתפוררים. הנה סקירה קצרה של מה הממשלה עשתה לדמוקרטיה, ולמה זה צריך להדאיג אותנו. מומלץ להיכנס ללינקים אם אתם לא יודעים על מה מדובר.

דמוקרטיה כוללת חופש ביטוי. אנחנו חייבים חופש ביטוי כדי שהאזרחים יבינו בזמן כשהשלטון מתחיל לעשות דברים רעים. איך זה עובד בפועל? בעיקר דרך התקשורת – עיתונים, טלוויזיה, אינטרנט. התקשורת היא זאת שחושפת שחיתויות, חוסר-צדק ושערוריות. ממשלת נתניהו מבינה את זה גם. לכן היא ממררת את החיים לקרן נויבך הביקורתית, מונעת סיוע לערוץ 10 של רביב דרוקר, מתערבת בתכנים בערוץ הראשון. המסר ברור – אם אתה נגד הממשלה, אתה מסתכן.

גם לאקדמיה יש חשיבות בביקורת השלטון. האקדמיה נועדה לפרוץ מוסכמות ולבקר את הכול. הביקורת על מערכת החינוך בישראל ביחס לעולם, הביקורת על ההפרטה, הגידול בפערים, יוקר המחיה כל אלו צמחו באקדמיה. גם הסוציאליזם וגם הקפיטליזם צמחו באקדמיה כרעיונות מהפכניים והיום חלקים מהם נחשבים קונצנזוס. אבל הממשלה ובעיקר שר החינוך שלה חושבים שצריך להיות גבול לביקורת, והגבול הוא שאת מדיניות ישראל – אסור לבקר. זה התחיל בהתערבות בתכני לימוד, והגיע לשיא החודש עם ההחלטה לסגור מחלקה שלמה לפוליטיקה, בניגוד לכל העמדות המקצועיות בנושא.

האחרונים שעוד יכולים לספק מידע לציבור על התנהלות קלוקלת של הממשלה הם ארגונים ועמותות. בהם הממשלה נלחמת בעוצמה החזקה ביותר. החל מהצעה הזויה לחקור ארגוני זכויות אדם בכנסת, דרך כליאה של אנשים בבית כדי שלא יצאו להפגין, איסור על שימוש בחרם רק לצד אחד של המפה הפוליטית, הצעה לאסור על פניה שלהם לבג"צ ומאבק נגד מקורות המימון שלהם (כביכול נגד התערבות של ממשלות זרות, אבל בפועל גם הכסף של הימין מגיע מחו"ל).

חוץ מזה שהציבור צריך מידע, הוא גם צריך שיהיה לו איך להחליף את הממשלה ובשביל זה צריך אופוזיציה. אף פעם אין חיבה בין ממשלה לאופוזיציה, אבל גם אין ניסיונות השמדה. בשנתה הראשונה, ממשלת נתניהו חוקקה את חוק מופז במטרה לפצל את קדימה. לאחר מכן שיחדה פוליטית את ברק וחבריו כדי שיפצלו את העבודה (בדיעבד, זה היה גול עצמי). בהמשך חוקקה חוקים שנועדו לפגוע ספציפית ביאיר לפיד שנתפס כאיום.

על פניו, כל עוד יש בית משפט עליון בישראל, אין סיבה לדאגה. אם הממשלה תנסה לפגוע בחופש הביטוי או בזכויות אחרות, בית המשפט אמור להתערב. אבל הממשלה יודעת את זה, לכן היא מנסה להשתלט עליו. זה המהלך המסוכן ביותר. פעם על ידי התערבות בבחירת נשיא נוח, פעם בהחלטה שנציג האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים יהיה מהימין הקיצוני ולא מהשמאל, פעם בחקיקה שמבטלת פסיקות בג"צ, ובעיקר באיומים על שינוי השיטה לבחירת שופטים, שמאיימת ששופטים יבחרו על ידי הכנסת. במידה מסוימת זה המצב בארה"ב, אבל זה לא מדויק. בארה"ב יש חוקה שמגבילה את יכולת השופטים לפסוק לפי עמדות פוליטיות ובנוסף – זאת נקודת חולשה מרכזית בממשל בארה"ב שעדיף לנו לא לחקות.

כל אחד מהדברים הללו בפני עצמו הוא לא נוראי, לכן גם אל תתפסו לאיזה מקרה אחד שאתם חושבים שהוא לא חמור, לא מדויק, לא חדש וכו'. המשמעות היא במכלול של האירועים שביחד כבר מחלישים את היכולת שלנו להגביל את השלטון.

אפשר לחיות באשליה שכל זה לא נוגע אליך. זאת אשליה מסוכנת – כי ההיסטוריה מוכיחה פעם אחר פעם שהכוח משחית ושכאשר מתרופפות ההגבלות על השלטון הוא מתחיל להשתולל. גם אם זה נשמע לא סביר שנקצין כמו רוסיה הקומוניסטית או איטליה הפאשיסטית, עדיין גרסאות פחות נוראיות כמו מזרח-גרמניה לשעבר, צ'ילה של פינושה או רוסיה של פוטין נשמעות כמו מדינות שלא היינו מוכנים לחיות בהן. עוד קדנציה של ממשלה כזאת והיום הזה הוא הרבה יותר קרוב ממה שאתה חושב.