בעקבות 43 הסרבנים – האם אנחנו רק מגנים על עצמנו?

נתחיל בגילוי נאות. אני מכיר טוב חלק מחותמי מכתב 8200. אך אינני נמנה על אותם 43.

גם אני הייתי שם, די הרבה זמן אפילו. אני משוכנע שיש עוד הרבה כמוני שמוטרדים מאד מהטענות שהמכתב הזה מעלה, גם אם הם מסתייגים מפעולת הסירוב בחברה דמוקרטית. בלי קשר למה שאני חושב על סירוב, אני בעיקר מאד מוטרד מהשאלה – האם מה שאנחנו עושים, מדינת ישראל, הוא אך ורק הגנה עצמית.

כל הדיון סביב המכתב התעסק בעיקר באמצעים ש8200 משתמשת. האמת שזה לא מה שמטריד אותי. לא כי זה לא נורא. כי מלחמה זה חרא. מלחמה זה החרא הכי גדול שהאנושות יצרה אי פעם ואין שום דבר שבכלל מתקרב לזה. הפעולות שעושים במודיעין הן אלימות וקשות, כמו גם בחיל האוויר, בחי״ר ואיפה לא.

חוץ מחריגים כואבים, אני חושב שצה״ל מנסה לצמצם את הזוועות של המלחמה. אבל כמו ששי הסביר מצוין אין דבר כזה מלחמה נקיה ולא יכול להיות. במלחמה משתמשים באמצעים אלימים ונוראיים. אני אישית שואל את עצמי, האם הייתי מוכן להחיל את האמצעים האלו, החל מהסחיטה של משת״פים במודיעין ועד להפצצות כבדות של חיל האוויר מול חיזבאללה? התשובה היא חד משמעית. כן.

כי מול חיזבאללה, סוריה, אירן ודומיהם הדבר היחידי שאנחנו רוצים זה שהם יכירו בקיומינו ויחיו לצידנו בשלום. כשהם יהיו מוכנים עשות את זה, נחתום איתם על הסכם כמו שחתמנו עם ירדן ועם מצרים. וכשיהיה הסכם, לא נצטרך להמשיך לעשות את אותם דברים אכזריים (והם לא יעשו לנו). כל עוד הם לא רוצים, אין לנו ברירה.

צבא הוא הצורה הכי קיצונית של רעיון ״המטרה מקדשת את האמצעים״. המטרה, הגנה עצמית, היא המטרה החשובה ביותר, והאמצעים הם הקשים ביותר.  ופה הנקודה. האם המטרה מוצדקת? האם הפעולות שלנו מול הפלסטינים הם באמת הגנתיות? התשובה שלי היא – זה אמנם נראה שכן, אבל בעצם ממש לא.

זה נראה שכן, כי נראה לנו שגם עם הפלסטינים, ברגע שהם יכירו בקיימנו וירצו לחיות לצידנו בשלום נוכל להפסיק.  8200 הרי לא נטפלת להומוסקסואלים בשביל הכיף שלה. היא רוצה להשיג מהם מידע שיכול להציל חיים. כש״יהיה פרטנר״ נוכל להפסיק.

האמנתי לזה פעם. היום ברור לי שעבדו עלי וממשיכים לנסות לעבוד עלי. כדי שנמשיך לתמוך ולא נשאל שאלות. מדינת ישראל לא רוצה להפסיק את הכיבוש ולא עושה כלום בשביל להפסיק אותו. למעשה אני חושב שהיא עושה בדיוק את ההפך. יש לה שיטה שאני קורא לה – השיטה של צ׳יץ׳.

השיטה של צ׳יץ׳

צ׳יץ׳ היה ראש עיריית תל אביב והייתה לו שיטה מיוחדת להשיג תקציבים לעיר שלו. הוא ידע שאת הסכומים שהוא רוצה, הוא לא ייקבל. לכן מה שהוא עשה בעורמה זה קודם כל לבזבז את כל הכסף שהוא קיבל על דברים לא קריטיים – עוד גינות,  עוד שיפוץ של המשרד של הסגן ועוד זמר ביום העצמאות. ואז באיזשהו שלב התקציב היה נגמר, ולא היה מספיק כסף לשלם למורים ולאסוף את הזבל מהרחוב. כשזה היה קורה, צ׳יץ׳ היה בא לאוצר ואומר – ״אין ברירה״. ולאוצר באמת לא הייתה ברירה.

וזה בדיוק מה שממשלת ישראל עושה לנו, האנשים שרוצים מעל הכל, שיפסיקו להיפגע פה חפים מפשע. היא מחבלת בכוונה בכל סיכוי להגיע פה אי פעם לשלום בין העמים ולהפסקת הזוועות האלו משני הצדדים. ממשלת ישראל נוקטת צעדים מכוונים כדי שהכיבוש יימשך לנצח. כבר עשרות שנים שהיא נקטה וממשיכה לנקוט בצעדים שיחרבו כל תקווה לעתיד של שלום. וכשאין שלום, יש מלחמה ואנחנו נאלצים להמשיך ולבצע את הזוועות האלו, ולפעמים גם להקריב את חיינו כי ״אין ברירה״.

עזבו את הויכוח הקבוע והשחוק של מה יכולנו להציע בקמפ דיוויד, או מה אפשר להציע עכשיו לאבו מאזן. בוא לצורך הדיון ניקח את העמדה הימנית בויכוחים האלו ונניח שלא הייתה שום אפשרות להגיע להסכם אז באותו רגע. נניח שלא ניתן היה בשום רגע בהיסטוריה לסיים את האלימות מחר בבוקר. מה עשינו כדי להתכנס לסיום האלימות בטווח של 10, או 20 שנה. מה שממשלות ישראל עשו, גם מימין וגם משמאל, זה רק להחריב כל סיכוי לנורמלזציה בעתיד. מעל לכל – ההתנחלויות. מאז שאהוד ברק אמר שאין פרטנר ועד היום, ההתנחלויות הכפילו את עצמן. וזה ממש לא רק הגושים. ממשלת ישראל בכוונה מעניקה מעמד של איזורי עדיפות לאומית רק להתנחלויות שממוקמות באיזורים שימנעו הקמה של מדינה פלסטינית.

גם אני חושב שאם איזה נלסון מנדלה היה יו״ר הרשות במקום עראפת, היינו מגיעים לאנשהו בשנות ה90. בהרבה נקודות הפלסטינים מנעו את השלום. אבל אנחנו דואגים שהוא לא יגיע אף פעם.

התוצאה של ההתנהלות הזאת היא שלישראל היום כמעט ובלתי אפשרי להגיע להסדר עם הפלסטינים. זה ידרוש כמות עצומה של פינוי תושבים שספק אם איזושהי מדינה יכולה לעמוד בה. וכשאין הסדר ברור שהצד השני ימשיך לנסות לפגוע בנו. גם אהוד ברק כבר הודה שאם היה פלסטיני היה עושה אותו דבר.  ולנו ״אין ברירה״ אלא להגן על עצמינו.

אני ממש לא חושב שלמדינת ישראל אין זכות להגן על עצמה. אני גם לא חושב שצריך לפנות מחר את כל ההתנחלויות ולהסכים לכל הסכם שיציעו לנו. אני רק צריכים להחזיר את הגזר למקל. אנחנו צריכים לבחור כיוון – איפה אנחנו רוצים להיות בעוד 20 שנה וללכת לשם. זה יכול להיות שתי מדינות, מה שאומר שאנחנו צריכים קודם כל להפסיק מיידית את הבנייה בהנתחלויות ולהתחיל אפילו לתמרץ באופן הדרגתי פינוי מתנחלים מאזורים שאין סיכוי שאפשר להמשיך לשלוט בהם. אבל זה גם יכול להיות כיוון של מדינה אחת, או קונפדרציה או לא יודע מה.

אבל ברור לחלוטין שכיום אנחנו משתמשים בשיטת צ׳יץ׳. על פניו אנחנו תומכים בפתרון שתי המדינות. בפועל אנחנו נוקטים במדיניות שהופכת אותו לבלתי אפשרי. אבל כשנגלה את זה – כבר ״לא תהיה ברירה״. אולי כבר היום זה בלתי אפשרי.

ביבי לא מנסה לעבוד רק על העולם. הוא מנסה לעבוד על המרכז והשמאל הציוני. אנשים שמרגישים רע מאד עם הכיבוש, אבל מוכנים להמשיך לשרת אותו כי כל הזמן ״אין לנו ברירה״. תמיד נוח שיהיה בממשלה איזה אהוד ברק או ציפי לבני שיצרו תחושה כאילו אוטוטו ההסכם כאן (כי הם רוצים שנצביע להם). יתנו לנו להרגיש שמה שנעשה בעזה וסיני יכול לקרות שוב למרות ששם היו כמה אלפים ובגדה מאות אלפים. יגידו לנו שיש גושים ויקוו שלא נבדוק במפה מה קרה בפועל בעשר שנים מאז יוזמת ז׳נבה וכמה הגושים כבר לא רלוונטים. ביבי יודע שאם יגיד לנו את האמת, שהוא מנסה להמשיך את הכיבוש כמה שאפשר אבל בונה עלינו שנעצור את הפלסטינים כשהם ינסו להתנגד – אנחנו לא נסכים. אנחנו נגיד לו – כבודו, זאת לא הגנה עצמית. אז הוא עושה לנו את שיטת צ׳יץ׳.

 

 

9 מחשבות על “בעקבות 43 הסרבנים – האם אנחנו רק מגנים על עצמנו?

  1. רק דבר אחד לא הבנתי, איך זה קשור למכתב ה-43?

    אחד שמכיר אותך.

    ועוד שאלה, אני ואתה מכירים חלק מהחותמים, שנינו יודעים שהם לא שירתו בזירה המסוימת.
    ויותר מזה, בתחום העיסוק שלהם לא היתה להם גישה לקלטות סקס וכל שאר התיאורים, ובמקום שבו הם שירתו היה להם מלא מקום לדבר.

    אשמח לשמוע גם את דעתך בנוגע לזה.

    • (הורדתי חלק מהתגובה שלך שנראתה לי יותר כמו רכילות)

      אם אתה מכיר אותם אז אולי פשוט תשאל אותם. אבל על הדברים שאני ציינתי פה זה נראה לי הזוי לדבר עם המפקדים. זאת החלטת ממשלה, מה המפקדים יכולים לעשות?

  2. מי החליט ומתי שהפעילות של צבא/מודיעין מוגבלת אך ורק למטרות "הגנה עצמית"?
    צבא, וזרועות המודיעין בפרט, קיימים כדי לממש את מדיניות הממשלה, בין אם היא הגנתית או אינה הגנתית. הבחירה הזאת אינה מושארת בשום צורה לחייל הפשוט.

    אם הממשלה, בעקבות בחירות דמוקרטיות החליטה שהמשך הכיבוש היא מדיניות הממשלה, האם חייל ב-8200 זכאי לבחור לעצמו את המשימות בהן הוא עוסק, לפי השקפתו הפוליטית?

    האם היית תומך בחייל/שוטר שמתנגד לפינוי יהודים מהתנחלויות והיה קורא לסרבנות, משום ש"הצבא/משטרה אמורים להגן על יהודים, לא לגרש אותם?"

    האם אלחוטן בשב"כ רשאי למרוד ולא להסכים להאזין למתנחלים, כי פינוי יישובים זה נגד השקפת עולמו?

    • דעה לגיטימית. אני בטוח מסכים איתך שאם ה43 האלו לגיטימים אז לגיטימי גם לסרב לפנות התנחלויות. אבל האלחוטן בשב״כ יכול להתפטר ונראה לי שזה טוב.
      לכן, אולי עדיף יהיה להוציא את כל הטיפול בזירה הזאת מהצבא. אבל זה נושא לפוסט בפני עצמו שבתקווה יבוא. בינתיים ראה פוסט בנושא שמישהו אחר כתב מצוין.

  3. מממ… אקדים ואומר שאנחנו נמצאים ככל הנראה באותו מחנה פוליטי. מפתיעה אותי האמירה "ביבי לא מנסה לעבוד רק על העולם. הוא מנסה לעבוד על המרכז והשמאל הציוני." אינני חושב שמישהו מהמרכז או מהשמאל (אינני אוהב גם שאומרים את שתי המילים האלה בנשימה אחת, כאילו שלהיות שמאלני זה לא טוב מספיק אז נגיד שאנחנו מרכז) טעה לחשוב שכשביבי דיבר על "שתי מדינות לשני עמים" (אין לי מושג איפה הוא אמר את זה. אולי ב"נאום בר-אילן". אם מישהו מתייחס לזה ברצינות זה פתטי) הוא התכוון למה שהוא אמר. ביבי (וכמוהו גם בנט ורבים מאנשי "יש עתיד", למרות שראש המפלגה אומר גם כל מיני דברים שכאילו מכוונים למרכז) מייצג דעה שרווחת מאוד (מאוד כלומר רוב הציבור, לרבות הציבור היהודי-חילוני בארץ) שמדינה פלסטינאית לא צריכה לקום, וזה לא קשור אם יש פרטנר, אין פרטנר, הם מכירים בנו, לא מכירים בנו, וכו'. מה הסיבה? אותם אנשים יעלו הרבה סיבות, חלקן דתיות (גם חלק גדול מהציבור החילוני מקבל את התפישה הזאת), כגון "ארץ האבות" (אכן אבותינו היו ביו"ש ולא בתל אביב) ומצוות ישיבת ארץ ישראל (שחלק מגדולי הרבנים אמרו כי היא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה), חלקן אסטרטגיות, כגון החשש מעימותים עתידיים שבהם תל-אביב תהווה יעד נוח לרקטות שיוצאות מרמאללה, ועוד. אותם אנשים, שמתנגדים לעצם קיומה של מדינה פלסטינאית באופן עקרוני (לא מעשי) חושבים שמה שביבי (ובנט וחבריהם) עושה הוא טוב ונכון, והם לא חיים באשליות – הוא באמת מקדם את האג'נדה שלשמה הם בחרו בו. אנחנו לא חייבים להסכים איתם (ואנחנו אכן לא מסכימים איתם), אבל לנו ברירה לקבל את הגזירה, משום שהם הרוב. לקחת את החוק בידיים ולעשות מה שאותם "סרבני 8200" עשו זה לא דמוקרטי. ברוח דומה, דבר ששומעים לעיתים תכופות מאנשי שמאל, ובראשם כותבים בעיתון הארץ, הוא שמה שאנחנו עושים ביו"ש איננו חוקי. זה נכון שהכיבוש איננו חוקי לפי החוק הבינלאומי (שקובע האו"ם, עם כמה שאכפת לנו מהגוף הזה), אבל בואו נשים זאת רגע בצד. לומר שהכיבוש איננו חוקי כאזרח ישראל משמעו בפירוש שהמצע של חלק גדול מהמפלגות, שאולי אפילו מהוות רוב מוחלט בכנסת (כנראה יהוו בפעם הבאה), אינו חוקי, והמפלגות צריכות להיות מחוץ לחוק. האם זה נראה לנו דבר סביר להוציא את הליכוד והבית היהודי מחוץ לחוק? המדיניות של ביבי כפי שתיארת היא המדיניות שלשמה הוא נבחר על-ידי רוב הציבור. אנחנו, כאנשי שמאל, יכולים לנסות להסביר לשאר ציבור הבוחרים את עמדתינו ולמה המדיניות הזאת שגויה, אבל מה שאותם קצינים וחיילים עשו הוא מעבר למה שאני הייתי מקבל במסגרת הדיון במדינה דמוקרטית. המהלך הזה הוא נסיון לפגוע בישראל תדמידית כל כך חזק שלממשלה לא תהיה ברירה אלא לשנות את המדיניות שלה, בלי קשר למה הציבור בארץ חושב, וזה פסול.

    • ציפי לבני ובוז׳י הרצוג הם רק חלק מהאנשים שישבו בממשלות של נתניהו וטענו שהוא מקיים מו״מ מדיני. לצערי, יש הרבה אנשים שתומכים בהם.

      • עדיין, האם סרבנות כזו אסורה?
        האם כשקצינים מאצלנו נשלחו לפנות ישובים היה מקום לסרבנות?
        תזכור שעל פי הכתומים כל ההחלטה עברה בכנסת בצורה לא תקינה ולא דמוקרטית.
        בנוסף, הדגל השחור המתנופף מעל אחראיות על טרנספר שחור בהרבה יותר מלהאזין למישהו.

        יש פה עודף רב של צדקנות ושל צביעות.

      • אני חייב להודות שלדאבוני אינני בקיא מספיק בפרטי תכנית ההתנתקות, ולכן אני נאלץ להיעזר בוויקיפדיה, שאומרת "תוכנית ההתנתקות הייתה שנויה במחלוקת עזה, ועמדה בניגוד להצהרותיו של שרון בטרם היבחרו – אולם היא זכתה לתמיכת רוב חברי הכנסת, ובסופו של דבר אושר החוק ליישום התוכנית בקריאה שלישית ב-16 בפברואר 2005 ברוב של 59 תומכים מול 40 מתנגדים ו-5 נמנעים." לכאורה היא זכתה לתמיכת מרבית נבחרי הציבור. השיטה הדמוקרטית שלפיה מדינת ישראל עובדת היא שיש נבחרי ציבור שנבחרים אחת ל(בתקווה) ארבע שנים, והם מנהלים את המערכת. זה נכון להתנתקות וזה נכון לבנייה כרגע בהתנחלויות. כעיקרון החלטות בארץ לא מתבצעות על ידי משאל עם, למרות שאם אני זוכר נכון עבר לאחרונה איזשהו חוק שדוקא קובע שבמקרים מסויימים צריך לקיים משאל עם, אבל זה לא היה החוק בזמנו. ובאשר להאם סרבנות אסורה – לא יודע. אני יודע אולם שהאנלוגיה בין אנשים שמסרבים אינדיבידואלית מטעמי מצפון לבין אנשים שיוצאים לתקשורת ברחבי העולם ומלכלכים על צה"ל היא שגויה. אני לחלוטין מבין אדם דתי שבזמן ההתנתקות החליט שהוא לא לוקח חלק בכך, ומנגד אני מבין אדם שזכויות אדם יקרות ללבו (יותר מרוב האנשים. אני מקווה שלרוב האנשים זכויות אדם זה נושא חשוב) יסרב לשרת במילואים כאיש מודיעין במידה ותפקידו מעורב בהתעללות באנשים. ללכת לCNN זה מעבר למשבר מצפוני. לפנות לכלי תקשורת בינלאומיים זה נסיון לייצור לחץ על ממשלת ישראל לשנות מדיניות! בפירוש! מדובר באנשים שחושבים שצריך להיעשות דבר מה, והציבור בארץ איננו משתף פעולה איתם, והם מחליטים שהם מצפצפים על מה שהציבור רוצה ומנסים למצוא מסלול עוקף דעת-קהל כדי לקדם את האג'נדה שהם מאמינים בה, ויש פה בעיה. באשר למו"מ שלבני טענה שהוא מתקיים – זה הקלף שעליה היא הלכה והיא הייתה חייבת מס שפתיים לבוחרים שלה. (אין לי מושג מה בוז'י קשור.) אפרופו, לבני (כמו נתניהו, וגם אולמרט לצורך העניין) מדברת "משא ומתן" או לפעמים אפילו "שלום" אך גם טורחת לציין בכל הזדמנות שהיא דוגלת ב"מורשתו של ז'בוטינסקי". אתם מוזמנים לקרוא בכתבי ז'בוטינסקי ולראות באיזו מורשת מדובר. שוב, שלא תטעו לחשוב שאני תומך במדיניות הממשלה. הייתי פעיל מפלגת העבודה (עכשיו אינני בארץ לתקופה ארוכה אז אינני יכול להיות פעיל), ואני שמח לתרום את חלקי למאבק על דעת הקהל, אבל מה שהסרבנים עשו מבחינתי הוא מחוץ לכללי המשחק המקובלים עלי. אינני חושב שאני מצטדק או צבוע. זו דעתי. אדם צבוע (ונדמה שגם מצטדק, למרות שאינני בטוח שאני יודע מה משמעות המילה) הוא אדם שפוסל צעד שעשה אדם אחר בידיעה שהוא היה עושה אותו דבר לו היה במקומו. עשיתי צבא (לא חשוב היכן ובאיזה תפקיד) ואני עושה מילואים, ולא הלכתי מעולם לתקשורת העולמית לספר על דברים שלא מצאו חן בעיני. אשמח לנהל דיון יותר עמוק בנושא עם מי שמעוניין.

  4. אני חושבת שהעלאת הנושא לסדר היום היתה חשובה ומשמעותית.

    אבל מה שמדהים בעיני, זה שאנשים אלו הולכים אח"כ לעבוד בחברות כמו גוגל. גוגל אינה חברה טכנולוגית. זו חברה לאיסוף מידע. הטכנולוגיה משמשת אותה רק כאמצעי לאיסוף המידע. ובמדרון חלקלק ומאוד תלול, שלא ניתן היה להעלות על הדעת לפני 10 שנים, היום אנו נמצאים בתהום מבחינת הפרטיות שלנו. נראה שלרוב האנשים מאוד סביר שמישהו מסתכל על הדואר שלהם, ויכול להאזין להם בכל חדר שבו יש טלפון סלולרי.
    חבל גם שלא רואים את האנשים האלו במאבק נגד המאגר הביומטרי.

    בלינק יש שיחה מאוד טובה, שמסבירה איך הפגיעה בפרטיות משפיעה על כל אדם ועלינו כחברה.
    מתוך השיחה:
    "…
    mass surveillance creates a prison in the mind that is a much more subtle though much more effective means of fostering compliance with social norms or with social orthodoxy, much more effective than brute force could ever be."

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s