ממשלת נתניהו נגד הדמוקרטיה – דו"ח ביניים

מאז שהממשלה הזאת נבחרה, השמאל מדבר על כך שהדמוקרטיה בסכנה. הממשלה מעולם לא הכריזה בגלוי שזוהי כוונתה, אבל היא אכן פועלת במספר צעדים קטנים שהופכים את ישראל לפחות ופחות דמוקרטית. בגלל שזה קורה בצעדים קטנים, אנחנו לא שמים לב שהמנגנונים הכי חשובים בשיטה שלנו מתפוררים. הנה סקירה קצרה של מה הממשלה עשתה לדמוקרטיה, ולמה זה צריך להדאיג אותנו. מומלץ להיכנס ללינקים אם אתם לא יודעים על מה מדובר.

דמוקרטיה כוללת חופש ביטוי. אנחנו חייבים חופש ביטוי כדי שהאזרחים יבינו בזמן כשהשלטון מתחיל לעשות דברים רעים. איך זה עובד בפועל? בעיקר דרך התקשורת – עיתונים, טלוויזיה, אינטרנט. התקשורת היא זאת שחושפת שחיתויות, חוסר-צדק ושערוריות. ממשלת נתניהו מבינה את זה גם. לכן היא ממררת את החיים לקרן נויבך הביקורתית, מונעת סיוע לערוץ 10 של רביב דרוקר, מתערבת בתכנים בערוץ הראשון. המסר ברור – אם אתה נגד הממשלה, אתה מסתכן.

גם לאקדמיה יש חשיבות בביקורת השלטון. האקדמיה נועדה לפרוץ מוסכמות ולבקר את הכול. הביקורת על מערכת החינוך בישראל ביחס לעולם, הביקורת על ההפרטה, הגידול בפערים, יוקר המחיה כל אלו צמחו באקדמיה. גם הסוציאליזם וגם הקפיטליזם צמחו באקדמיה כרעיונות מהפכניים והיום חלקים מהם נחשבים קונצנזוס. אבל הממשלה ובעיקר שר החינוך שלה חושבים שצריך להיות גבול לביקורת, והגבול הוא שאת מדיניות ישראל – אסור לבקר. זה התחיל בהתערבות בתכני לימוד, והגיע לשיא החודש עם ההחלטה לסגור מחלקה שלמה לפוליטיקה, בניגוד לכל העמדות המקצועיות בנושא.

האחרונים שעוד יכולים לספק מידע לציבור על התנהלות קלוקלת של הממשלה הם ארגונים ועמותות. בהם הממשלה נלחמת בעוצמה החזקה ביותר. החל מהצעה הזויה לחקור ארגוני זכויות אדם בכנסת, דרך כליאה של אנשים בבית כדי שלא יצאו להפגין, איסור על שימוש בחרם רק לצד אחד של המפה הפוליטית, הצעה לאסור על פניה שלהם לבג"צ ומאבק נגד מקורות המימון שלהם (כביכול נגד התערבות של ממשלות זרות, אבל בפועל גם הכסף של הימין מגיע מחו"ל).

חוץ מזה שהציבור צריך מידע, הוא גם צריך שיהיה לו איך להחליף את הממשלה ובשביל זה צריך אופוזיציה. אף פעם אין חיבה בין ממשלה לאופוזיציה, אבל גם אין ניסיונות השמדה. בשנתה הראשונה, ממשלת נתניהו חוקקה את חוק מופז במטרה לפצל את קדימה. לאחר מכן שיחדה פוליטית את ברק וחבריו כדי שיפצלו את העבודה (בדיעבד, זה היה גול עצמי). בהמשך חוקקה חוקים שנועדו לפגוע ספציפית ביאיר לפיד שנתפס כאיום.

על פניו, כל עוד יש בית משפט עליון בישראל, אין סיבה לדאגה. אם הממשלה תנסה לפגוע בחופש הביטוי או בזכויות אחרות, בית המשפט אמור להתערב. אבל הממשלה יודעת את זה, לכן היא מנסה להשתלט עליו. זה המהלך המסוכן ביותר. פעם על ידי התערבות בבחירת נשיא נוח, פעם בהחלטה שנציג האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים יהיה מהימין הקיצוני ולא מהשמאל, פעם בחקיקה שמבטלת פסיקות בג"צ, ובעיקר באיומים על שינוי השיטה לבחירת שופטים, שמאיימת ששופטים יבחרו על ידי הכנסת. במידה מסוימת זה המצב בארה"ב, אבל זה לא מדויק. בארה"ב יש חוקה שמגבילה את יכולת השופטים לפסוק לפי עמדות פוליטיות ובנוסף – זאת נקודת חולשה מרכזית בממשל בארה"ב שעדיף לנו לא לחקות.

כל אחד מהדברים הללו בפני עצמו הוא לא נוראי, לכן גם אל תתפסו לאיזה מקרה אחד שאתם חושבים שהוא לא חמור, לא מדויק, לא חדש וכו'. המשמעות היא במכלול של האירועים שביחד כבר מחלישים את היכולת שלנו להגביל את השלטון.

אפשר לחיות באשליה שכל זה לא נוגע אליך. זאת אשליה מסוכנת – כי ההיסטוריה מוכיחה פעם אחר פעם שהכוח משחית ושכאשר מתרופפות ההגבלות על השלטון הוא מתחיל להשתולל. גם אם זה נשמע לא סביר שנקצין כמו רוסיה הקומוניסטית או איטליה הפאשיסטית, עדיין גרסאות פחות נוראיות כמו מזרח-גרמניה לשעבר, צ'ילה של פינושה או רוסיה של פוטין נשמעות כמו מדינות שלא היינו מוכנים לחיות בהן. עוד קדנציה של ממשלה כזאת והיום הזה הוא הרבה יותר קרוב ממה שאתה חושב.

נתניהו, יחימוביץ' ומיליון מובטלים

נתניהו בראיון לגלובס:

" התפיסה של הגברת יחימוביץ' נוסתה בעשור האחרון בכמה מדינות במערב. הן הגיעו לרמת אבטלה של 25% במדינת ישראל פירוש הדבר מיליון מובטלים. "

 נתניהו, כמו קודמיו בתפקיד, לא מרבה להתראיין ודעותיו הן בחזקת סוד מדינה. לכן חשוב להתעכב ולנסות להבין את פיסות המידע שמנהיגינו בחר למסור על השקפותיו הסודיות. ראשית, מי הן אותן מדינות במערב שעליהן נתניהו מדבר? בהמשך נתניהו מספר לנו שאותן מדינות הגיעו לרמת אבטלה של 25% ומכך אנחנו למדים שמדובר בשתיים משלושת המדינות המוזכרות ביותר בקמפיין של נתניהו – יוון וספרד.

עכשיו בואו ננסה להבין מה היא "התפיסה של הגברת יחימוביץ'". ובכן מצד אחד, מבדיקה פשוטה אפשר לגלות ששלי יחימוביץ' היא סוציאל-דמוקרטית. כלומר, תומכת במדיניות מס פרוגרסיבית, איגודי עובדים חזקים, הוצאה ציבורית רחבה ועוד דברים שאפשר לקרוא כאן. דברים שמהם נתניהו כמובן הביע סלידה עמוקה בתקופה בה עוד הביע את דעותיו בציבור. מצד שני, יוון וספרד לא מאופיינות בכל אותם דברים שכינינו סוציאל-דמוקרטיה (מס, איגודים, הוצאה ציבורית). בטח שלא בהשוואה למדינות אחרות כמו שבדיה, נורבגיה, דנמרק, הולנד. מדינות עם שיעור אבטלה בין 3-8%, נמוך יותר מארה"ב- מושא הערצתו של נתניהו.

אולי נתניהו מתכוון למדיניות תקציבית לא אחראית, כלומר חוב גדול מידי? לא סביר. לספרד בשנים האחרונות יש חוב נמוך משמעותית מארה"ב, גרמניה, אנגליה וגם ישראל ומנהיג "שמבין בכלכלה" בוודאי מודע לכך.

אולי ננסה להבין האם יש קשר בין שני המשפטים, וזה ישפוך אור על הכוונה. התפיסה נוסתה, ואז הייתה אבטלה. האם יש קשר סיבתי בין הדברים? יש קונצנזוס שהאבטלות שגואות באירופה וארה"ב נובעות מהמשבר הכלכלי העולמי והאירופי. ומה גרם למשבר? ובכן, זה ויכוח שעוד ידובר בו רבות – חלק גדול מהמומחים מאמינים שהניצוץ הגיע ממדיניות של דה-רגולציה. מדיניות שמנהיגינו נוהג דווקא להלל. יש גם טענות שזה בגלל גוש האירו שמאחד מטבע בין עמים שונים מידי, מדיניות שגם אליה ראש ממשלתנו חותר בחשאיות. נראה שגם הכיוון הזה מעלה חרס, אז נעבור לכיוון אחר.

בואו ננסה להבין מה הכוונה ברמת אבטלה. בשוק העבודה יש שלוש קבוצות של אנשים: עובדים, מחפשי עבודה, ואנשים שלא רוצים לעבוד. ברוב המדינות, אנשים שלא רוצים לעבוד הם קבוצה בגודל יחסית קטן ויחסית קבוע של נשים אחרי לידה, סטודנטים וכו'. לכן כשמחשבים אבטלה, לא סופרים אותם. אולם לא כך המצב בישראל, שבה יש שיעור עצום של אנשים שלא מחפשים עבודה – גברים חרדים ונשים ערביות. מה קורה כאשר מודדים את שיעור התעסוקה – כמות האנשים שיש להם עבודה מתוך כמות האנשים שיכולים לעבוד? מגלים שעוד מלפני המשבר, ישראל נמצאת על שיעור עלוב ואפילו יותר נמוך מיוון וספרד. בעצם לא ברור האם ישראל צריכה לפחד להיות כמו ספרד, או שספרד צריכה לפחד להיות כמו ישראל. ודרך אגב, מי הן המדינות עם שיעור התעסוקה הגדול ביותר בOECD? שלוש מתוך ארבע הן המדינות הסוציאל-דמוקרטיות: נורבגיה, שבדיה ודנמרק.

טוב אז אולי הכוונה היא למלחמות שוורים אכזריות, ולמוסיקה יוונית רועשת? שוב, קשה להאמין. יחימוביץ' ידועה באמפתיה לבעלי חיים וחיבה דווקא לשירי ארץ ישראל הישנה.

אז אולי נתניהו פשוט מזהה איום מצד שלי יחימוביץ' ויורה השמצות ריקות מתוכן כדי להטעות את הציבור? ובכן, אם נצטט את מנהיגנו: אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז…

אני סוציאל-דמוקרט

נראה שלציבור בישראל יש חוסר הבנה בנוגע למי הם השמאלנים המגדירים עצמם סוציאל-דמוקרטים. בתקופה בה מדיניות הממשלה הינה מדיניות קפיטליסטית מובהקת אך יש יותר ויותר עניים, בימים בהם הממשלה מעלה את המיסים למעמד הביניים אך מוותרת על מיליארדים של שקלים במיסים כלואים לבעלי ההון, בימים בהם בעלי ההון בחובות לבנקים אחרי שאיבדו את כספי הפנסיה של הציבור, הסוציאל-דמוקרטיה דורשת לחזור לקדמת הבמה.

אני סוציאל דמוקרט. זה לא אומר שמחר כולם לובשים את אותה חולצה חיים בקיבוץ ולכולם יש אותו דבר וגדלים בחדר ילדים. מבחינתי זה אומר שני דברים מרכזיים: שוויון הזדמנויות, ואבטחת תנאי קיום בסיסיים. אין לי בעיה שמנכ"ל ירוויח יותר ממנקה. אבל אני לא מוכן שהבן של המנכ"ל כבר יהיה מסודר בעולם לפני שהוא קיבל החלטה כלשהי, בעוד שהבן של המנקה יצטרך נס כדי למצוא עבודה בטוחה שתכניס אותו למעמד הביניים. אני גם לא מוכן שהמנקה לא יצליח להשיג לעצמו קורת גג, ביטוח בריאות ופנסיה. אם אתה חושב כמוני, אז אתה גם סוציאל דמוקרט.

קפיטליזם הופך מעט אנשים לעשירים והרבה אנשים לעניים. בשני העשורים האחרונים בארה"ב, בריטניה וישראל הקפיטליסטיות, העשירון העליון התעשר בעוד שיתר העשירונים עובדים יותר קשה בשביל לקבל אותו דבר או פחות.

זה קורה גם דרך ההפרטה ושירותים שפעם היו מצרך בסיסי והיום נראים כחלום רחוק. לא רק זה שמעמד הביניים והמעמד התחתון מרוויחים פחות הם צריכים גם לשלם על שיעורים פרטיים לילדים כי מערכת החינוך קורסת, ביטוח בריאות משלים פלוס כי הקופה כבר לא מכסה ועוד דברים שההורים שלנו היו מקבלים בחינם כי הם היו נחשבים בסיסיים.

התוצאה הכי מקוממת של הקפיטליזם היא שאין שוויון הזדמנויות. בספורט, כל הקבוצות מתחילות עם 0 נקודות. בעולם הקפיטליסטי הילד העשיר מקבל חינוך טוב יותר, חוגים, ובית שבו ההורים פחות לחוצים שיפטרו אותם מחר בבוקר והם יישארו ללא כל. לא רק שזה מקומם אותי מוסרית, זה גם לא חכם כמדינה. תחשבו על כמות הילדים שגרים היום בדרום תל אביב או בקטמונים או בג'יסר א זרקא שיש להם פוטנציאל להיות גיל שוויד אבל בפועל אין להם דרך לעשות 5 יחידות מתמטיקה, כי ההורים שלהם חייבים את העזרה שלהם בפרנסה שלא לדבר על כסף לשיעורים פרטיים שברמת אביב כל ילד מקבל.

כסוציאל-דמוקרט אני חושב שעבודה מאורגנת זה אחלה דבר וועדי עובדים זה הגוף שדואג לעובדים יותר טוב מכל גוף אחר. אפשר לדבר על ועד הרכבת והנמלים וחברת החשמל. אבל התארגנות עובדים לא אומרת שאי אפשר לפטר, לא אומרת בטלנות ולא אומרת שחיתות. ידעתם שיש ועד עובדים בוולבו, נוקיה ובטבע?

נכון, צריך לעשות שינוי בעבודה המאורגנת בישראל, כמו שמנסים לעשות בארגונים סוציאל-דמוקרטים כמו "כוח לעובדים". אבל הקפיטליזם רוצה למוטט את ארגוני העובדים ולקחת אותנו לקיצוניות השנייה.

רוצים לדעת מהי הקיצוניות השנייה? דברו כמה דקות עם עובד קבלן. העובדה שמעסיק היום יכול להעסיק עובדים בלי לתת להם שום זכות בסיסית המגיעה להם הן על פי חוק והן על פי מוסר בסיסי הינה פשע מזעזע. עובדי הקבלן נוצרו כי לא היה להם איגוד עובדים שיגן עליהם. הם נולדו מתוך תפיסה שההכנסות בסוף החודש צריכות להיכנס רק לבעל ההון ושאם השוק לא דאג לך – לך לעזאזל.

קיצוני השוק החופשי אומרים שאם נחוקק עוד חוקים סוציאליסטים בעלי ההון יברחו. אני לא קונה את זה. בעלי ההון צריכים אותנו יותר ממה שאנחנו צריכים אותם. האם נוחי דנקנר ייקח את כל האנטנות של סלקום וילך למדינה אחרת? כנראה שלא. האם האחים עופר יעבירו את מפעלי ים המלח לסין? מסופקני. תשובה ישאב גז במקום אחר? לא מדובר בגאונים אלא באנשים שיודעים לחלוב את המדינה ובסוף גם איך לשלם לה מעט תגמול. האנשים שאני פוחד שיברחו הם האנשים שמסיימים תואר ראשון ושני באוניברסיטה ומרגישים שהם לא מקבלים כלום מהמדינה שהפסיקה לדאוג להם.

סוציאל דמוקרטיה היא לדאוג לרווחת האנשים ולא להעדיף אנשים אחדים על פני אחרים רק כי הם עשירים יותר. סוציאל דמוקרטיה זו רעות אמיתית ובעיניי גם ציונות אמיתית.  מי שמפטר עובדים ועדיין לוקח הון עתק לכיסו הפרטי גורם לאנשים לחיות חיי עוני קשים, וזה לא החלום הציוני – זה סתם לא אנושי וחסר מוסר.

זאת לא הכלכלה, טיפש

בשנים האחרונות מחנה השלום, ובעיקר שלום עכשיו, מנסים לחזור ללב הציבור הישראלי דרך הכיס שלו. זוהי החלטה אווילית שלדעתי תורמת רבות למצב העגום שבו מחנה השלום נמצא. הניסיון לשנות בצורה הזאת את העמדות המדיניות של הציבור הישראלי ייכשלו כי הן לא מעניינות ולא נכונות.

אם נביט בקמפיינים האחרונים של שלום עכשיו נקבל תמונה ברורה: ההתנחלויות עולות המון כסף (רק תחפשו "שלום עכשיו" בחדשות של גוגל). שלום עכשיו דואגים לפמפם את המחיר של העתקת הבתים בשכונת האולפנה, להמציא פרפרזה שנונה על עלויות הקוטג'ים שנבנים בשטחים, לספר כמה עולה תלמיד בהתנחלויות ועוד. זוהי לא מגמה של השנה האחרונה בלבד, אלא מסורת ארוכת שנים שאולי החלה בסיסמא הכושלת "כסף לשכונות ולא להתנחלויות".

הסיבה הראשונה שהקמפיינים האלו נכשלים היא שלציבור לא איכפת. הציבור הישראלי אמנם הגביר את העניין שלו בכלכלה, אבל הוא עדיין באופן טבעי מתעניין יותר בנושאים המדיניים. כשהימין מדבר על טילים על תל-אביב או על פינוי עשרות אלפי אנשים מבתיהם או על פגיעה באתרים קדושים והשמאל עונה לו – אבל אנחנו מבזבזים כסף, די ברור מי הולך להיות יותר משכנע. אני באופן אישי לא מכיר בן אדם אחד בעל עמדה שמאל-מדינית שחושב כך מטעמים כלכליים, זאת אולי רק סיבה משנית נוספת. אז למה לחשוב שזה יכול לעבוד על מישהו אחר?

אבל גם אם חזון אחרית הימים יתגשם והבחירות בישראל יהיו כלכליות בלבד, הקמפיינים האלו עדיין יכשלו. הסיבה היא ברורה – הם פשוט לא נכונים. קודם כל, כי המספרים שמוצגים הם תמיד מנופחים. זה נכון שההתנחלויות עולות כסף, אבל אנשים עולים כסף בכל מקום, וילד שלומד שבאריאל יצטרך ללמוד גם בראש העין. שנית, אף פעם לא מחשבים את הרווח שיש בהתנחלויות. במדינת ישראל יש מחסור אדיר במגורים, במיוחד בקרבת תל-אביב וירושלים וההתנחלויות פשוט מגדילות את המשאב הזה ובכך מורידות את מחירי הדיור בכל הארץ. שלישית, הכיבוש מאפשר למדינת ישראל לנצל את כוח העבודה הפלסטיני, שהוא זול מאד וחסר כל זכויות. ורביעית, וזה חשוב מכל, כל המיליארדים ששלום עכשיו מדברים עליהם כבר הושקעו בהתנחלויות. פינוי ההתנחלויות ייאלץ את המדינה להשקיע את כל המיליארדים האלו שוב במקום אחר. כלומר, התוכנית שמחנה השלום מציע, בעצם עולה הרבה יותר ממה שהממשלה מציעה.

חלק גדול מתושבי ישראל כבר גר היום בהתנחלויות, או שמכירים טוב מישהו שגר שם. הם מרגישים טוב מאד בכיס שלהם כמה שהכיבוש עוזר להם וכמה כואב זה יהיה להפסיק אותו.

את כל זה אני כותב לא כי אני רוצה להכשיל את מחנה השלום. להפך, אני רוצה שמחנה השלום יחזור לדבר על שלום. אפשר לנסות ולשכנע שהסכם שלום יישפר את הביטחון, אפשר לדבר על כך שאבו-מאזן הוא פרטנר מצוין, אפשר לדבר על איום דמוגרפי, שהכיבוש משחית, שהנכדים שלנו יתביישו בנו בגלל מה שאנחנו עושים, שאנחנו מביאים על עצמנו עוד דור שלם של שפיכות דמים, שאנחנו שוחקים את הברית שלנו עם ארה"ב, שאינתיפאדה שלישית היא עניין של זמן בלבד, שאפשר להגיע לפשרה סבירה בירושלים. אלו הדברים שאנחנו (בדרך כלל) צודקים בהם ואלו הדברים שלאנשים איכפת מהם. אלו גם הדברים החשובים, כי אם אפשר לחסוך בחיי אדם, להפסיק את הדיכוי ולשמור על מדינה יהודית ודמוקרטית אז צריך לעשות את זה בכל מחיר. אז למה לדבר על כסף?

מישהו בכלל רוצה לפתור את בעית הזרים?

בעית הזרים בישראל היא כבר עובדה ידועה. אבל מאיפה מגיעים כל הזרים לדרום ת"א? למי יש אינטרס שהם יהיו פה? ודרך איזה מעבר גבול הם מגיעים?

יש שתי בעיות שנוצרות מזרם האנשים שמגיע לפה. אחת היא שהם תופסים מקומות עבודה שיכלו בקלות להיות מאוישים בעובדים ישראלים. כך למשל, בארצות הברית, ענף הבניה הוא ענף עם משכורת מכובדת ועובדים מקומיים ואילו בארץ אין לעובדים הישראלים סיכוי להתחרות בשכר ובתנאים של העובדים הזרים. הבעיה השנייה היא חברתית-תרבותית. הפער התרבותי בין המדינות מהן האנשים האלו מגיעים לבין מדינית ישראל הוא עצום. הקשיים שהיו לנו בקליטת עליה מתגמדים מול הקשיים בקליטת האוכלוסייה הזאת, שגם באירופה לא מצליחה להיקלט באופן חלק.

באופן מאד לא הוגן, בעיקר השכבות החלשות צריכות לספוג את הבעיות האלו. הזרים מתחרים על מקומות עבודה מולם, וגרים יחד איתם בדרום תל אביב.

אבל הרבה אנשים דווקא מרוויחים מכל הסיפור. קבלנים וחקלאים שרוצים עובדים כמה שיותר בזול. מעמד הביניים שרוצה להוריד את המחירים של המנקים, הגננים ועוד. וגם הממשלה, שרוצה לצמצם את הגירעון (מבלי להעלות מיסים) אז היא בוחרת להעסיק עובדים זרים בסלילת כבישים או בניקיון משרדיה.

הממשלה הזאת, בוחרת דווקא לעזור לצד החזק. כאילו שלא מספיק קשה להיות פה מעמד נמוך, המדינה מביאה עוד ועוד עובדים זרים שיתחרו איתם ויגורו לצידם. לפי דו"ח בנק ישראל המדינה הכניסה בצורה חוקית לחלוטין יותר עובדים זרים מאשר הכמות שהיא גירשה. בזמן שמשרד הפנים מגרש, משרד האוצר מאשר להכניס! מתוך 350,000 זרים שיש בארץ, רק 60,000 הגיעו בצורה לא חוקית ואת היתר הממשלה הכניסה מהדלת הראשית.

גם לגבי אותם 60,000 לא חוקיים – קשה לי להאמין שאם הממשלה באמת רוצה היא לא יכולה במאמץ קל למנוע כניסה כה מאסיבית של אנשים. לפי בנק ישראל מדובר על כ15,000 איש בשנה האחרונה, שזה יותר מ40 אנשים ביום שלא משתמשים בדרכים מאד מתוחכמות כדי להיכנס, אלא שהם פשוט יודעים שלא מנסים לתפוס אותם.

מי שבאמת רוצה לעזור לשכבות החלשות, צריך בעיקר לעצור את הכניסה ולא לזרז את הגירוש. זרים שמעוניינים להישאר, במיוחד אלו שכבר הקימו כאן משפחות, לא יכולים להמשיך לעבוד כאן במשכורת של עולם שלישי ולכן עובדים ישראלים יכולים להתחרות איתם. כי כפי שכולנו יודעים, בשביל לממן מחייה בישראל צריך משכורת נפוחה. בנוסף, אלו שנשארים פה כבר לומדים את התרבות, לומדים את השפה, מכירים את הטכנולוגיה וחלק אפילו שולחים את ילדיהם לבתי ספר שם הם לומדים על העליות ואת שירי ביאליק.

הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות לשכבות החלשות, זה לגרש את מי שכבר כאן ולהביא אנשים חדשים כל הזמן. זה רק גורם לכך שאנחנו תמיד שומרים פה על אוכלוסיה שתהיה מוכנה לעבוד בכל מחיר ועם הכי הרבה קשיים תרבותיים. זה בדיוק מה שהממשלה עושה.

כי האמת היא שהזרים הם בעיה לעניים ואחלה של דבר לממשלה. לבנות גדר לאורך גבול מצרים לא תמנע מהם להיכנס דרך טרמינל 3 בנתב"ג באישור של שר האוצר שטייניץ.